Page 52 - INSS 2019-2020
P. 52
מושגי יסוד של הביטחון הלאומי :קווים לדיון עדכני לשנת 2020
"הרתעה" – האם ,לנוכח "דינמיקת ההסלמה" וריבוי אתגרים מתחת ל"סף" ,זהו עדיין מושג תקף ורלוונטי? האם אכן נחלשו
הגורמים המייצבים?
"הסלמה" – האם אכן המדיניות הנוכחית מובילה להסלמה? מהי דמותה של ההסלמה ("ימי קרב"" ,עימות רב היקף",
"מלחמה")? מהם ההבדלים בין הזירות השונות? מה יכולות להיות תוצאותיה?
"מתקפת מנע" – האם מתחייבת בפני האיום המתהווה בזירה הצפונית? מהם התנאים למימושה? מהו העיתוי הנכון? מה
ההישגים הנדרשים שלה? מה יכולות להיות השלכותיה?
"הסדרה" – האם יש דרך לנטרל איומים ללא עימות? אם כן ,מהי המתכונת הנכונה לכל זירה? מהם המחירים ,קצרי הטווח
וארוכי הטווח ,שראוי לשלם עבור הסדרה?
"הכרעה" – מהי משמעותה? האם הכרעה ברורה וחד משמעית עדיין אפשרית בעידן הנוכחי? בכמה זמן? באיזה מחיר?
כיצד תושג?
אלה 10ההמלצות שנגזרות מהדיון העקרוני:
.1תכנית הגרעין של איראן
הפרישה האמריקאית מהסכם הגרעין וחידוש הסנקציות הביאו לציפייה שיתממשו אחד משלושה תרחישים :התמוטטות המשטר;
שינוי בהתנהגותו; או תקיפה אמריקאית באיראן ,במקרה של התקדמות בתוכנית הגרעין .תרחישים אלה לא התממשו ,אך לאחר
סדרה של התגרויות איראניות בזירה האזורית ארצות הברית תקפה בסיסים של המיליציות השיעיות בעיראק וחיסלה את סולימאני.
עתה ,על ישראל להתכונן לתרחישים ריאליים יותר -משא ומתן מחודש (שסבירותו פחתה כנראה לאחר חיסול סולימאני); "זחילה"
איראנית לסף הגרעין; והסלמה בין איראן לארצות הברית (בעקבות חיסול סולימאני) שיכולה לכלול גם את ישראל .תרחישים אלה
מחייבים הבנות קרובות ותוכנית פעולה משותפת עם ארצות הברית .אם יתחיל משא ומתן בין ארצות הברית לאיראן ,יש להגיע
להסכמות על תכולת הסכם גרעין משופר מול איראן ביחס להסכם מ 2015-לצד הגעה ל"הסכם מקביל" על מדיניות משותפת
נגד איראן ועל אסטרטגיה להתמודדות עם זחילה איראנית לגרעין .במקביל ,חשוב לבחון עם ארצות הברית כיצד ניתן לסייע בכל
זאת לעם האיראני להתקומם נגד משטר .עם זאת ,על ישראל להתכונן למקרה שתישאר לבדה במערכה ,ולהבטיח שיש ברשותה
אופציה התקפית אמינה .זהו מהלך קשה המחייב הסטת משאבים והקצאתם לחיזוק יכולת זו.
.2התבססות איראן בסוריה ו"פרויקט הדיוק"
חשוב להפנים שהצלחותיה של ישראל לבלום ב 2018-וב 2019-את ההתבססות האיראנית בסוריה הן יחסיות וזמניות ,ואינן מוחלטות.
תהיה זו טעות להישאר במסגרת אותה אסטרטגיה בזמן שהמציאות השתנתה .איראן הרחיבה את התבססותה לעיראק ולבנון ונקטה
מדיניות תגובה נועזת ומיידית יותר (עד לחיסול סולימאני) .הגיעה העת להפנים את הרלוונטיות הפוחתת של מתכונתה הנוכחית
של המערכה בין המלחמות ולפתח גם פתרון אופרטיבי שתכליתו מהלך ממוקד מול אותם רכיבי התבססות קריטיים -ובראשם
"פרויקט הדיוק" .מהלך כזה עלול (אם כי לא בהכרח) להוביל להסלמה משמעותית.
האיום של מאות או אלפי טילים מדויקים מלבנון ,מסוריה ומאיראן הוא איום אסטרטגי מהמעלה העליונה ,שאם לא יטופל בזמן
עלול להתפתח בטווח הארוך לאיום קיומי .זהו איום מסוג המחייב בחינה מעמיקה של אופן יישום תפיסת הביטחון הישראלית מולו.
אנו מזהים חמש אסטרטגיות התמודדות אפשריות:
המשך המב"מ -שיבוש ודחייה ,תוך מתן דומיננטיות לשיקול מניעת ההסלמה ,והבנה שהמענה הוא חלקי בלבד ובעל יעילות
שולית פוחתת.
אסטרטגיה הגנתית אקטיבית ופסיבית -תגבור מערכי 'חץ'' ,שרביט קסמים'' ,כיפת ברזל' ושיפור המיגון .החיסרון הבולט
הוא העלויות וחוסר ההרמטיות של המענה.
הרתעה -איום מפורש וברור שישראל תגיב במלוא העוצמה על פגיעה בתשתיותיה ובמרכיבי הכוח שלה .נקודת התורפה היא
היכולת של האויב ,לאחר שצבר מאות או אלפי טילים מתקדמים ,לפגוע באותם מרכיבי הכוח שצירופם הוא לב ההרתעה
הישראלית עצמה.
52הערכה אסטרטגית לישראל 2020-2019
