Page 47 - INSS 2019-2020
P. 47
העימותים מאז מלחמת לבנון השנייה ( )2006המחישו לאויביה של ישראל כי תפיסה
מתפיסת ניצחון המבוססת על זו הגיעה ,במובנים רבים ,למבוי סתום .היא אומנם הצליחה לייצר הרתעה מול
התשת האוכלוסיה בישראל ישראל והובילה לחוסר היכולת של ישראל להכריע אותם באופן ברור וחד-משמעי.
ואולם ,תוצאות העימותים שבהם הפעילה ישראל את כוחה הצבאי בעוצמה גבוהה
היו קשות לאויביה ושיקפו את מגבלותיה של התפיסה שבה בחרו ושל האמצעים לתפיסה שונה המבקשת לפגוע,
שעמדו לרשותם למימושה .תוצאות אלו היו חלק מהגורמים שהובילו לחיזוק ההרתעה
מזירות שונות ,גם בתשתיות הישראלית ולתקופות השקט הארוכות הן בגבול לבנון (מאז מלחמת לבנון השנייה) והן
לאומיות בישראל וביכולות בגבול עזה (בשלוש וחצי השנים שלאחר מבצע 'צוק איתן' ,ובמידה רבה גם אחריהן).
צבאיות חיוניות ,כדי להוציא השנים האחרונות משקפות ניסיון של אויבי ישראל לגבש ולממש תפיסת לחימה
את המערכת הישראלית משיווי משופרת ומעודכנת באמצעות מרכיבים נוספים :הגדלה נוספת של כמויות הרקטות
משקלה ולהביא לערעורה והטילים ,הן כדי לשפר את יכולת השרידות שלהם והן כדי להרוות את מערכות
ההגנה האווירית הישראלית; הצטיידות ברקטות ובטילים בעלי יכולת דיוק גבוהה,
שיכולים לפגוע בנקודות התורפה האזרחיות (חשמל ,גז ותשתיות לאומיות אחרות)
והצבאיות (בסיסי חיל האוויר ומפקדות צבאיות) בישראל; הצטיידות ברחפנים ובכלי
טיס בלתי מאוישים אחרים ,גם הם לצורך פגיעה מדויקת; הצטיידות באמצעי הגנה אווירית משופרים במטרה לנטרל את השפעת
חיל האוויר ,שלתפקידו המרכזי בתפיסת הלחימה הישראלית הם מודעים היטב; שיפורים במערכי הגנת החופים והלחימה הימית;
פיתוח יכולות בממד הסייבר; ותוכניות להפעיל כוחות קרקעיים בשטחנו ,בין השאר תוך שימוש במנהרות התקפיות (שחלקן נחשפו
ונוטרלו השנה) ,לשיבוש יכולת הפעולה ההתקפית וההגנתית של צה"ל ולהגברת הפגיעה בכושר העמידה של העורף.
מאמצי בניין כוח אלו קשורים כנראה בשינוי יסודי יותר שמתחולל במחשבה הצבאית של הגורמים המזוהים עם הציר הרדיקלי-שיעי.
שינוי זה מוביל אותם מתפיסת ניצחון המבוססת על התשת האוכלוסייה בישראל ("ניצחון באמצעות אי-הפסד") לתפיסה שונה
המבקשת לפגוע ,מזירות שונות ,גם בתשתיות לאומיות בישראל וביכולות צבאיות חיוניות ,כדי להוציא את המערכת הישראלית
משיווי משקלה ולהביא לערעורה.
דמותה של המלחמה הבאה
הזירה שבה תפיסה כזאת יכולה לבוא לידי ביטוי באופן המובהק ביותר היא הזירה הצפונית -שבה על צה"ל להיערך לשני מתארים
עיקריים" :מלחמת לבנון השלישית" רק עם חזבאללה בלבנון ,שתהיה עצימה והרסנית בהרבה ממלחמת לבנון השנייה; ו"מלחמת
הצפון הראשונה" עם חזבאללה בלבנון ,אך גם עם כוחות בסוריה ובעיראק ,ואולי גם באיראן ובזירות נוספות .התרחיש הרב-זירתי
של "מלחמת הצפון הראשונה" יכול לכלול גם עימות מול גורמי הכוח ברצועת עזה.
בשני המתארים צפויה ישראל להתמודד עם ירי מסיבי של טילי קרקע-קרקע לעורף ,שמקצתם מדויקים וחלקם יצליח לחדור את
מערכות ההגנה האווירית; עם תקיפות של כלי טיס בלתי מאוישים ורחפנים על העורף; עם חדירת כוחות קרקעיים לשטח ישראל
בהיקף של אלפי לוחמים; ועם מתקפה תודעתית רחבה לערעור כושר העמידה של הציבור והאמון שלו בהנהגה המדינית והצבאית.
המרכיב ההתקפי של צה"ל -ביבשה ,באוויר ובים -ייתקל במערכות הגנה אווירית וימית משתכללות ובמערכי הגנה קרקעיים
מורכבים ,הכוללים גם שימוש בתווך תת-קרקעי ובטילים מתקדמים נגד טנקים.
במלחמה כזאת תיתכן אפוא פגיעה משמעותית ביכולות בסיסיות של צה"ל כדוגמת חיל האוויר ,ההגנה האווירית ,המודיעין,
הלוגיסטיקה ומערך הגיוס .במקביל ,תיתכן גם פגיעה בתשתיות לאומיות חיוניות וגרימת הרס והרג במרכזי הערים.
השינויים בצה"ל והדיון על 'הכרעה' ו'ניצחון'
בעשורים האחרונים חלו גם שינויים בתפיסת ההפעלה של צה"ל ובחשיבה הישראלית על נושא המלחמה .מאז שנות התשעים של
המאה הקודמת נותנת ישראל עדיפות להפעלת כוח האש שלה על פני הפעלת כוחות היבשה .עניין זה נעשה ברור מאוד במלחמת
לבנון השנייה ,שבה העדיפה ישראל להפעיל את כוח האש שלה והייתה הססנית מאוד בהפעלת כוחות היבשה המתמרנים .במבצעים
בעזה ('עופרת יצוקה' בסוף 2008ו'צוק איתן' בשנת )2014אומנם הופעלו כוחות היבשה ,אבל גם אופן הפעלתם שיקף למעשה
מגמה זו.
הסביבה האופרטיבית 47
