Page 20 - INSS 2019-2020
P. 20
המאבק בתוך המדינות
המרחב השני של המאבק האזורי הוא בתוך המדינות ,בין השלטון לבין הציבור .בבסיס מאבק זה עומדות בעיות היסוד האזוריות,
שלמעשה הוחמרו מאז תחילת הטלטלה בשנת - 2011פערי משילות ותפקוד ,אבטלה ,שחיתות ,חוסר שיוויון והתלות בנפט ובסיוע
חיצוני .בעיות אלו מאפיינות את רוב המדינות ,לצד סכסוכי זהות המשתקפים בדיכוי מיעוטים ,המתחים בין סונים לשיעים ,ובמקרים
מסוימים עימותים בין שבטים .בשנה האחרונה התלהט המרחב הפנימי בצורה ניכרת כאשר פרצו מחאות נרחבות בסודאן ,באלג'יריה,
במצרים ,בעיראק ,בלבנון ואף באיראן.
המאפיין העיקרי -חוסר יציבות
כתוצאה מהמאבק האזורי מתמודדות מדינות המזרח התיכון עם חוסר יציבות .בצד אחד של הקשת אפשר להצביע על מדינות
שעדיין נמצאות במצב של מלחמה פנימית -תימן ,לוב וסוריה .בקצה השני אפשר להצביע על מדינות שהן יציבות יחסית ,גם אם
יציבותן שברירית .מדובר בירדן ,מרוקו ,תוניסיה ,מדינות המפרץ וטורקיה .בין לבין נמצאות המדינות שבהן התעוררו מחאות אזרחיות
בתגובה לבעיות היסוד הנמשכות ,כולל סודאן ,אלג׳יריה ,מצרים ,עיראק ,לבנון ואיראן .ההפגנות בעיראק ובלבנון ראויות לציון
במיוחד ,בהיעדרה של הפוליטיקה העדתית וברגש האנטי-איראני בקרב חלק ניכר מהמפגינים .חיסול סולימאני מעורר בעיראק
גם רגשות אנטי אמריקאים.
תוצאה נוספת של המאבק ניכרת בתופעה המתמשכת של הריבונות המוגבלת בחלק גדול מהמדינות .מדינת הלאום ,שרבים
הספידו אותה ,הצליחה לשרוד כיחידה טריטוריאלית וכרעיון מסדר עיקרי במזרח התיכון .גם גבולות המדינות שנקבעו בהסכמי
סייקס-פיקו שרדו ,אבל הריבונות בחלק גדול מהמדינות היא מוגבלת -יש בהן נוכחות של כוחות זרים (מעצמתיים ,מיליציות וארגוני
טרור) .לבנון ,סוריה ,עיראק ,תימן ולוב הן דוגמאות מובהקות לבעיית הריבונות המוגבלת.
ברקע המאבק שאפיין את האזור לאורך שנת ,2019ארצות הברית המשיכה לצמצם את מעורבותה באזור (עד לחיסול סולימאני)
וההשפעה הרוסית התעצמה .הציר השיעי הרדיקלי מקיים שיתוף פעולה עם הרוסים בתחומים נרחבים; והגם שהמדינות הסוניות
רובן ככולן הן בעלות ברית או שותפות של ארצות הברית ,גם הן מחזקות את קשריהן עם רוסיה.
הסכסוך עם ישראל
ישראל מיצבה את עמדתה כשחקנית מובילה המגבילה את השפעת הציר הרדיקלי-שיעי ומקיימת שיתופי פעולה הולכים ומתפתחים
עם המדינות הסוניות הפרגמטיות .הסכסוך עם ישראל עודנו נוכח בתודעת הציבור במדינות האזור ,אך אינו מהווה סוגיה מרכזית
ביחסם של המשטרים ברוב המדינות .הסוגיה הפלסטינית כמעט לא נמצאת בסדר היום האזורי ,גם אחרי היוזמות האמריקאיות
שניסו להביא למעורבות משמעותית יותר של המדינות הערביות .אולם ,פריצה של "תקרת הזכוכית" בשיתופי הפעולה עם המדינות
הסוניות הפרגמטיות מותנית בהתקדמות בפתרון הסכסוך.
המלצות למדיניות הישראלית
יש לשקם את היחסים עם ירדן ,שהגיעו למשבר עמוק ,תוך חידוש הדיאלוג בדרג המדיני הבכיר ביותר במטרה ללבן את כלל
הסוגיות שבין המדינות .בנסיבות האזוריות הנוכחיות ,על ישראל להיערך להתמודדות עם ההשפעה האיראנית בעיקר באופן
עצמאי ,בהתבסס על תמיכה אמריקאית ועל שותפות (מוגבלת בהשפעתה) של המדינות הסוניות הפרגמטיות .בד בבד נכון
לחזק את שיתופי הפעולה עם ירדן ומצרים ,בעיקר בהיבטים כלכליים ובסוגיות של אנרגיה ולוחמה בטרור .יש להיערך לאפשרות
הגוברת שמדינות המפרץ ישקיעו עוד באמצעי לחימה מתקדמים (אמריקאיים וגם רוסיים) ,ואף יבחנו נתיבי התגרענות.
יש להיערך להתגברות המתיחות במזרח הים התיכון ולנסח את גבולות התמיכה הישראלית בקפריסין .באשר לטורקיה ,יש
להמשיך להגביל את פעילותה בירושלים ומול ערביי ישראל ,ולהמשיך לכוון את הזרקור אל פעילות חמאס משטח טורקיה.
20הערכה אסטרטגית לישראל 2020-2019