Page 5 - INSS 2019-2020
P. 5
אי-הסדר העולמי
בפתח העשור השלישי של המאה ה 21-הולך ומתברר שהסדר העולמי מתאפיין בעיקר באי-סדר .השחקנים העיקריים במערכת
הבינלאומית הם עדיין המדינות ובראשן המעצמות (ארצות הברית ,סין ורוסיה) ,אך משקלם של גורמים לא-מדינתיים הולך וגובר:
ענקיות הטכנולוגיה והגלובליזציה ,ארגוני טרור ושחקנים עצמאיים .החרדה הכלכלית מובילה ,בין השאר ,למה שנראה כמרד
עממי הן באליטות והן בגלובליזציה (ובמקביל גם ל"מלחמות הסחר") .העולם הפך רשתי ומקושר באופן שמאפשר העברת רעיונות
במהירות ,ותופעות חברתיות ותרבותיות מקומיות הופכות לגלובליות .אירועים שנחשבו בלתי נתפסים מתרחשים בתדירות גבוהה.
במקביל עלתה השפעתם של פוליטיקאים פופוליסטים ,המגייסים את תמיכתו של הציבור הרחב באמצעות מסרים פשוטים וקליטים
שפונים לרגשות הציבור ,ובאמצעות הצגת "עובדות אלטרנטיביות" המשרתות אותם.
ארצות הברית עודנה המעצמה החזקה ביותר מבחינת המשאבים והיכולות ,אך בהובלת הנשיא טראמפ היא מתכנסת לאינטרסים
לאומיים צרים יותר מבעבר ומצויה בפתחה של שנת בחירות סוערת ,שתתנהל בצל תהליך ההדחה .הפגיעה באנשיה ובסמליה
(השגרירות בעיראק) הובילה אותה לחיסול סולימאני ולתגבור כוחותיה במרחב ,אך נראה שאין בכוונתה להגיע לעימות כולל,
רחב היקף ,מול איראן.
רוסיה ממלאת באופן כוחני ,אך חלקי ומוגבל ,את החללים שמותירה המדיניות האמריקאית במזרח התיכון .עם זאת ,נשיאה
הוותיק פוטין מתמודד עם אתגרים פנימיים הנובעים ,בין השאר ,מעייפות הציבור מההרפתקאות הבינלאומיות .התמודדות זו
מחזקת את אלו המבקשים לגלות גישה פרגמטית יותר מול המערב ולמצות תהליכי הסדרה עימו.
סין ממנפת את העוצמה הכלכלית שצברה להשפעה מדינית ולכוח צבאי גובר ,אך קצב הצמיחה שלה מואט וגם היא מתמודדת
עם אתגרי יציבות מבית ,המחייבים הפניית משאבים להידוק שליטתה בזירה הפנימית .סין מתעניינת במזרח התיכון ופועלת בו,
אך עניינה מתמקד בעיקר בהיבט הכלכלי ,לצד פעילות מדינית סמלית וניצני נוכחות צבאית.
באירופה מתערערת היציבות בשל הרחבת הפערים הכלכליים ,פליטוּת והגירה ,התחזקות קיצונים מימין ומשמאל והוויכוח
המחריף בין תומכי האיחוד למצדדים בלאומיות .זאת ,לצד שינוי במאזן הכוחות הפנימי (לקראת סוף עידן מרקל) והתגברות
ההבנה באשר לצורך להפחית את התלות הביטחונית והכלכלית בארצות הברית ולהגביר יכולות עצמאיות ,כולל בתחום ההגנה.
חיסול סולימאני על ידי ארצות הברית משרת ,לפחות בטווח הזמן הקצר ,אינטרסים ישראלים ומחייב תיאום אסטרטגי עם ארצות
הברית .עם זאת ,ישראל תיאלץ כנראה להמשיך להתמודד לבדה עם מרבית האתגרים האזוריים .כמו כן ,נותרו סיכוני התנגשות
עם ארצות הברית בכמה תחומים :היחסים עם סין ,הפוטנציאל להסדר עתידי עם איראן (שסבירותו כנראה פחתה?) ,ערוצי השיח
עם רוסיה והמשבר ביחסי ההנהגה הישראלית הנוכחית עם המפלגה הדמוקרטית ,בפרט אם נשיא דמוקרטי ישוב לבית הלבן .בה
בעת ,התחרות האסטרטגית בין המעצמות מהווה גם הזדמנות לישראל לעצב מדיניות ,שבמרכזה חיזוק שיתוף הפעולה עם ארצות
הברית (ואולי אף כינון "ברית חדשנות אסטרטגית") ,ולצידו העמקת הכניסה לשווקים צומחים והידוק היחסים עם אירופה (כינון
מחדש של דיאלוג אסטרטגי) .כל אלו מחייבים ניהול קפדני של הסיכונים ליחסים האסטרטגיים של ישראל עם המעצמות ,ובעיקר
הידברות ותיאום עם כלל הגורמים הרלוונטיים בארצות הברית :הממשל ,הציבור ,התקשורת ויהודי ארצות הברית.
מצבו של הרעיון הדמוקרטי-ליברלי
שלושה עשורים לאחר התמוטטותה של ברית המועצות וסיום המלחמה הקרה ,לרעיון הדמוקרטי-ליברלי אין כיום יריב גלובלי
אחד המייצג אלטרנטיבה אידיאולוגית מנוגדת ,דוגמת הקומוניזם או הפשיזם .עם זאת ,הרעיון מתמודד עם יריבים שונים העוינים
את ערכיו ,נלחמים במוסדותיו ומקדמים סדר "אי-ליברלי" עולמי ומדינתי שונה .התמודדות זו נערכת בשלוש זירות :מול כוחות
מתחרים במאבק על הסדר העולמי; מול גורמים מערערים פנימיים -מימין ומשמאל -בדמוקרטיות המערביות הליברליות עצמן;
ומול מודלים שלטוניים חלופיים ומנגנוני דיכוי ופיקוח משתכללים במדינות הלא-דמוקרטיות .לרעיון הדמוקרטי-ליברלי יש עדיין
תמיכה רחבה ,אך מדדים שונים מלמדים על נסיגה במעמדו ובתפוצתו .בד בבד מסתמן ניצחון לכלכלה הקפיטליסטית ,שאומצה
בגרסאות שונות גם על ידי חלק מסוכניו המובהקים של הסדר האי-ליברלי.
תמצית ההערכה האסטרטגית 5
