Page 41 - INSS 2019-2020
P. 41
השנה החולפת התאפיינה לצד אלה התאפיינה השנה החולפת בהעמקת המחלוקות במרחב הציבורי שמקורן
בהעמקת המחלוקות במרחב בהשקפות עולם שונות ,במיוחד באשר לאיזון הראוי בין ערכים לאומיים ודתיים לבין
הציבורי ,במיוחד באשר לאיזון ערכים דמוקרטיים ,ליברליים וחילוניים .עיקר המגמה בא לידי ביטוי בערעור נוסף
הראוי בין ערכים לאומיים ודתיים על ההכרה בצורך לכבד זכויות אדם ולוודא את הגבלת השלטון .תחת הכותרת
לבין ערכים דמוקרטיים ,ליברליים של חיזוק המשילות התקיימו מהלכים ממשלתיים וחקיקתיים שמגמתם להוביל
לשלילת הלגיטימציה לקיום ביקורת על השלטון מצד גורמי ממסד כמו בתי המשפט,
וחילוניים יועצים משפטיים ,התביעה הפלילית ,מבקר המדינה ,משטרת ישראל או גורמים
בחברה האזרחית .במהלכים אלו ,של תיוג המבקרים כאופוזיציה קיצונית ,יש כדי
לייצר אפקט מצנן על ביקורתם והוא אף עלול להוביל ,במקרים שונים ,לריסונם
התפקודי .בו בזמן נמשכה מגמה להציג גורמים וגופים במערכת הממשל כמתנגדים
לממשלה ולדרכה.
תהליכים מעין אלה והמשך חלחול שלהם בציבור מאיימים על אושיות הדמוקרטיה הישראלית .לפי מדד הביטחון הלאומי ,מחקר
דעת הקהל של המכון למחקרי ביטחון לאומי שנערך בנובמבר ,2019נמצא כי בשנה החולפת נרשמה עליה בהסכמה בקרב הציבור
הישראלי להיגד לפיו "הדמוקרטיה הישראלית בסכנה" ,מ 40-אחוזים בשנת 2018ל 55-אחוזים בשנת .2019גם אם המסגרת
הדמוקרטית הישראלית עדיין חזקה ,יש חשש להיחלשותה ,ובמיוחד נוכח מגמות דומות בעולם שבמסגרתן מועברת ביקורת (בדרך
כלל מצד מנהיגים "פופוליסטיים" ואנטי-ממסדיים) על "המדינה העמוקה" ( ,)deep stateעל הממסד ועל הסדר הליברלי שהיה
מקובל במשך שנים כבסיס פעולתן של הדמוקרטיות המערביות.
היחלשות לכידות החברה הישראלית
מעבר לכך הסתמנה השנה היחלשות נוספת בלכידותה של החברה הישראלית .זו מתאפיינת בפערים סוציו-אקונומיים מתרחבים
בין עשירים לעניים ובין מרכז לפריפריה .ואכן ,במדד הביטחון הלאומי ,נמצא כי 70אחוזים מהנשאלים מסכימים עם ההיגד לפיו
"חלה התרופפות בתחושת הסולידריות של החברה הישראלית".
היחלשות הלכידות החברתית ניכרה בשנה החולפת בזעקת האתיופים שמחו על שיטור היתר המופנה כלפיהם ,ובמחאה של החברה
הערבית על אוזלת ידה של המדינה בטיפול בפשיעה הגוברת בקרבה .לשני המקרים מכנה משותף ,שכן שתי המחאות נתפסו
בציבור הישראלי כתופעות חברתיות סקטוריאליות .במקרה הראשון זכו האתיופים לתמיכה מסויגת במאבקם מהציבור הישראלי,
ואילו במקרה השני לא זכה המיעוט הערבי לתמיכה ציבורית כלשהי .ככלל ניתן לומר כי גם אם ישראל היא מדינה בעלת עוצמות
פנימיות ניכרות ,בשנה החולפת הצטברו סימנים המאיצים מגמה של היחלשות הלכידות החברתית בין קבוצות חברתיות לבין עצמן,
ביניהן לבין המדינה ובין היחיד לבין המדינה.
יחסיה הרגישים של מדינת ישראל עם המיעוט הערבי ההטרוגני בקרבה עוברים טלטלה ושינוי עמוק .מערכת יחסים זו מעוצבת
על ידי שלוש מגמות מרכזיות ,רוויות סתירות פנימיות :הראשונה -שאיפה ברורה בקרב הערבים בישראל ,ובעיקר בקרב הצעירים,
להשתלבות אזרחית ואף פוליטית -על אף נקודת זינוק נמוכה ,חסמים חברתיים ,כלכליים ותרבותיים ניכרים ,כמו גם רצונם לשמור
על זהות לאומית נפרדת .השנייה חושפת עוינות וריחוק של חלק גדול מהציבור היהודי כלפי המיעוט הערבי ,המזינים וניזונים על
ידי הרטוריקה והעשייה המדירה של הממשלה ושל חלק גדול מההנהגה הפוליטית (לדוגמה :חוק הלאום והימנעות משילוב מפלגות
ערביות בבניית קואליציה ממשלתית) ,ולצדה רטוריקה קיצונית המושמעת על ידי חלק מהמנהיגים הערביים .השלישית -הביצוע
המוצלח למדי של החלטת הממשלה על פיתוח כלכלי באוכלוסיית המיעוטים בישראל ( 2020-2016החלטה ,)922שכבר תורמת
להאצת השתלבות הציבור הערבי במרקם הישראלי.
משולש מורכב זה יוצר תנועה ברורה לעבר השתלבות כלכלית ותעסוקתית ,ואף לקראת סימנים של נכונות להשתלבות חברתית
ופוליטית במרקם המדינתי .אלה עשויים בטווח הארוך לקדם את הלגיטימציה (המוגבלת עדיין) של החברה הערבית בישראל.
המבחן הגדול ליחסים הרגישים של המדינה עם החברה הערבית יהיה באופן טיפולה באלימות ובפשיעה הגוברת בקרבה .הצלחה
אפשרית בכך תלויה במידה מכרעת בתהליך שמצוי בראשיתו של שילוב הכוחות של מוסדות המדינה והחברה הערבית והנהגותיה.
החברה הישראלית 41