Page 15 - Tosca
P. 15

‫פוצ’יני באיטליה ומחוצה לה‪ .‬בין כותבי הליברטי ששיתפו עימו פעולה בעבודה על מנון היו גם לואיג'י איליקה וג'וזפה ג'אקוזה‬
‫שסיפקו לו את הליברטי לשלוש האופרות הבאות שלו‪ .‬הראשונה‪" ,‬לה בוהם"‪ ,‬הופקה בטורינו ב־‪ .1896‬היא לא זכתה להצלחה רבה‬
‫בשל סגנונה ה"כמו דיבורי" וגם בשל השילוב בין סנטימנטליות לקלות דעת‪ ,‬אולם כיום יש הרואים בה את הטובה מבין השלוש‪.‬‬
‫השנייה‪" ,‬טוסקה"‪ ,‬הופקה ב־‪ 1900‬והיא מהווה את ניסיונו הראשון של פוצ’יני בכתיבה‪ .‬בסגנון ה"וריסמו"‪ ,‬סגנון השם דגש על‬
‫ריאליזם ועכשוויות של העלילה‪ .‬טוסקה זכתה להצלחה רבה יותר משל קודמתה‪ .‬מאוחר יותר‪ ,‬במהלך אותה שנה‪ ,‬נסע פוצ’יני‬
‫לביקור בלונדון שם חזה במחזה במערכה אחת מאת דיוויד בלסקו‪" ,‬מאדאם באטרפליי"‪ .‬הוא החליט להשתמש במחזה כבסיס‬
‫לאופרה הבאה אותה‪ ,‬החשיב כאופרה הטובה ביותר שלו מהבחינה הטכנית‪ .‬הוא גם ראה בה את האופרה המתקדמת ביותר שלו‪.‬‬
‫לימים התחתן פוצ’יני עם אלווירה ג'מיניאני‪ ,‬אלמנת סוחר מלוקה‪ ,‬שהייתה אם בנו כבר מ־‪ .1896‬הם עברו להתגורר בבית בטורה די לגו‪ ,‬שהיה‬
‫שייך לפוצ’יני וב־‪ 1909‬פרצה שערורייה כאשר אלווירה האשימה את המשרתת שלהם בניהול רומן עם פוצ’יני‪ .‬כתוצאה מכך התאבדה המשרתת‪.‬‬
‫מאוחר יותר זיכה אותה בית משפט מכל אשמה אולם הפרשה פגעה בפוצ’יני וכנראה שבשל כך הוא סבל מתקופה ארוכה של יובש יצירתי‪.‬‬
‫ב־‪ 1923‬התגלה סרטן בגרונו של פוצ’יני‪ .‬הוא נסע לקליניקה בבריסל ונדמה היה שהטיפולים בו מצליחים אולם לבו לא עמד במעמסה‬
‫והוא נפטר לפני שהספיק להשלים את האופרה האחרונה שלו‪" ,‬טורנדוט"‪ .‬האופרה מבוצעת בד"כ עם סיום שאותו הוסיף פרנקו‬
‫אלפסו‪ .‬באיטליה הוכרז אבל לאומי ושנתיים לאחר מותו הובאו עצמותיו לקבורה בביתו בטורה די לגו‪ .‬לאחר מות אישתו‪ ,‬ב־‪ ,1930‬הפך‬
‫המקום למוזיאון‪ .‬המחזאי הצרפתי ויקטוריאן סארדו (‪ )1908-1831‬כתב למעלה מ־‪ 70‬מחזות‪ .‬כמעט כולם היו הצלחות בזמנו אולם‬
‫עם השנים הם נשכחו וכיום לא מבצעים אותם כמעט בכלל‪ .‬בשנות ה־‪ 80‬המוקדמות של המאה ה־‪ 19‬החל סארדו לשתף פעולה עם‬
‫שרה ברנהרדט (‪ )1923-1844‬השחקנית הידועה‪ .‬סארדו כתב עבורה מספר מלודרמות בעלות אופי היסטורי‪ .‬המחזה השלישי אותו‬
‫כתב עבורה היה "הטוסקה" (‪ )LA TOSCA‬שהבכורה שלו התקיימה ב־‪ 24‬בנובמבר ‪ .1887‬המחזה היה להצלחה ענקית‪ .‬הוא הוצג‬
‫למעלה מ־‪ 3,000‬פעם בצרפת בלבד ואף הועלה ברחבי אירופה‪ .‬פוצ'יני זכה לראות את המחזה פעמיים (לפחות) בטורינו ובמילאנו‬
‫וכתוצאה מכך‪ ,‬ב־‪ 7‬במאי ‪ 1899‬הוא כתב לריקורדי וביקש ממנו להשיג מסארדו את הזכויות על המחזה‪ .‬ריקורדי שלח נציג מטעמו‬
‫לסארדו אבל כאן התעוררו בעיות‪ .‬סארדו‪ ,‬מלכתחילה‪ ,‬העדיף שמלחין צרפתי ילחין את עבודתו‪ .‬בנוסף לכך הוא התריע שיש מלחינים‬
‫נוספים שמעוניינים ביצירה וגם ככה הוא כעס על קבלת הפנים הפושרת לדעתו‪ ,‬בה התקבל המחזה באיטליה‪ ,‬בעיקר במילנו‪ .‬לבסוף‬
‫ריקורדי הצליח לשכנע את סארדו ומינה את לואיג'י איליקה כאחראי להתאמת הליברית‪ .‬בשלב זה איליקה המליץ לפוצ'יני כנגד‬
‫קיום הפרויקט שכן לדעתו המחזה לא היה מתאים לעיבוד לאופרה‪ .‬במקביל סארדו הביע את חששו מכך שמלחין צעיר ובלתי מנוסה‬
‫ילחין את האופרה‪ .‬כשפוצ'יני שמע על כך הוא נעלב והחליט למשוך ידיו מהפרויקט‪ .‬ריקורדי מינה את אלברטו פרנקטי לפרויקט‬
‫(‪ )1942-1860‬ואיליקה כתב עבורו ליברית‪ .‬לא ברור איך קרה שהמחזה חזר לרשותו של פוצ'יני‪ .‬גרסה אחת מספרת שריקורדי שכנע‬
‫אותו שהמחזה אלים מדי מכדי לעלות על הבמה (פרנקטי היה בעל רקע שמרני במיוחד)‪ .‬גרסה ציורית אחרת מספרת שפרנקטי ויתר‬
‫על הזכויות כי "יש לו (לפוצ'יני) יותר כישרון מאשר לי"‪ .‬ככל הנראה פרנקטי ויתר על הזכויות כי הוא פשוט לא הצליח "להתחבר"‬
‫למחזה ולמצוא בו השראה מוזיקלית‪ .‬סגנונו נטה יותר לכיוון רומנטי‪-‬פנטסטי ופחות לכיוון הדרמטי מלא הרגש‪ .‬וכך‪ ,‬באוגוסט ‪,1895‬‬

                                                                          ‫פוצ'יני חתם מחדש על החוזה וניגש לעבודה‪.‬‬
   10   11   12   13   14   15   16   17   18   19   20