Page 15 - Tosca
P. 15
פוצ’יני באיטליה ומחוצה לה .בין כותבי הליברטי ששיתפו עימו פעולה בעבודה על מנון היו גם לואיג'י איליקה וג'וזפה ג'אקוזה
שסיפקו לו את הליברטי לשלוש האופרות הבאות שלו .הראשונה" ,לה בוהם" ,הופקה בטורינו ב־ .1896היא לא זכתה להצלחה רבה
בשל סגנונה ה"כמו דיבורי" וגם בשל השילוב בין סנטימנטליות לקלות דעת ,אולם כיום יש הרואים בה את הטובה מבין השלוש.
השנייה" ,טוסקה" ,הופקה ב־ 1900והיא מהווה את ניסיונו הראשון של פוצ’יני בכתיבה .בסגנון ה"וריסמו" ,סגנון השם דגש על
ריאליזם ועכשוויות של העלילה .טוסקה זכתה להצלחה רבה יותר משל קודמתה .מאוחר יותר ,במהלך אותה שנה ,נסע פוצ’יני
לביקור בלונדון שם חזה במחזה במערכה אחת מאת דיוויד בלסקו" ,מאדאם באטרפליי" .הוא החליט להשתמש במחזה כבסיס
לאופרה הבאה אותה ,החשיב כאופרה הטובה ביותר שלו מהבחינה הטכנית .הוא גם ראה בה את האופרה המתקדמת ביותר שלו.
לימים התחתן פוצ’יני עם אלווירה ג'מיניאני ,אלמנת סוחר מלוקה ,שהייתה אם בנו כבר מ־ .1896הם עברו להתגורר בבית בטורה די לגו ,שהיה
שייך לפוצ’יני וב־ 1909פרצה שערורייה כאשר אלווירה האשימה את המשרתת שלהם בניהול רומן עם פוצ’יני .כתוצאה מכך התאבדה המשרתת.
מאוחר יותר זיכה אותה בית משפט מכל אשמה אולם הפרשה פגעה בפוצ’יני וכנראה שבשל כך הוא סבל מתקופה ארוכה של יובש יצירתי.
ב־ 1923התגלה סרטן בגרונו של פוצ’יני .הוא נסע לקליניקה בבריסל ונדמה היה שהטיפולים בו מצליחים אולם לבו לא עמד במעמסה
והוא נפטר לפני שהספיק להשלים את האופרה האחרונה שלו" ,טורנדוט" .האופרה מבוצעת בד"כ עם סיום שאותו הוסיף פרנקו
אלפסו .באיטליה הוכרז אבל לאומי ושנתיים לאחר מותו הובאו עצמותיו לקבורה בביתו בטורה די לגו .לאחר מות אישתו ,ב־ ,1930הפך
המקום למוזיאון .המחזאי הצרפתי ויקטוריאן סארדו ( )1908-1831כתב למעלה מ־ 70מחזות .כמעט כולם היו הצלחות בזמנו אולם
עם השנים הם נשכחו וכיום לא מבצעים אותם כמעט בכלל .בשנות ה־ 80המוקדמות של המאה ה־ 19החל סארדו לשתף פעולה עם
שרה ברנהרדט ( )1923-1844השחקנית הידועה .סארדו כתב עבורה מספר מלודרמות בעלות אופי היסטורי .המחזה השלישי אותו
כתב עבורה היה "הטוסקה" ( )LA TOSCAשהבכורה שלו התקיימה ב־ 24בנובמבר .1887המחזה היה להצלחה ענקית .הוא הוצג
למעלה מ־ 3,000פעם בצרפת בלבד ואף הועלה ברחבי אירופה .פוצ'יני זכה לראות את המחזה פעמיים (לפחות) בטורינו ובמילאנו
וכתוצאה מכך ,ב־ 7במאי 1899הוא כתב לריקורדי וביקש ממנו להשיג מסארדו את הזכויות על המחזה .ריקורדי שלח נציג מטעמו
לסארדו אבל כאן התעוררו בעיות .סארדו ,מלכתחילה ,העדיף שמלחין צרפתי ילחין את עבודתו .בנוסף לכך הוא התריע שיש מלחינים
נוספים שמעוניינים ביצירה וגם ככה הוא כעס על קבלת הפנים הפושרת לדעתו ,בה התקבל המחזה באיטליה ,בעיקר במילנו .לבסוף
ריקורדי הצליח לשכנע את סארדו ומינה את לואיג'י איליקה כאחראי להתאמת הליברית .בשלב זה איליקה המליץ לפוצ'יני כנגד
קיום הפרויקט שכן לדעתו המחזה לא היה מתאים לעיבוד לאופרה .במקביל סארדו הביע את חששו מכך שמלחין צעיר ובלתי מנוסה
ילחין את האופרה .כשפוצ'יני שמע על כך הוא נעלב והחליט למשוך ידיו מהפרויקט .ריקורדי מינה את אלברטו פרנקטי לפרויקט
( )1942-1860ואיליקה כתב עבורו ליברית .לא ברור איך קרה שהמחזה חזר לרשותו של פוצ'יני .גרסה אחת מספרת שריקורדי שכנע
אותו שהמחזה אלים מדי מכדי לעלות על הבמה (פרנקטי היה בעל רקע שמרני במיוחד) .גרסה ציורית אחרת מספרת שפרנקטי ויתר
על הזכויות כי "יש לו (לפוצ'יני) יותר כישרון מאשר לי" .ככל הנראה פרנקטי ויתר על הזכויות כי הוא פשוט לא הצליח "להתחבר"
למחזה ולמצוא בו השראה מוזיקלית .סגנונו נטה יותר לכיוון רומנטי-פנטסטי ופחות לכיוון הדרמטי מלא הרגש .וכך ,באוגוסט ,1895
פוצ'יני חתם מחדש על החוזה וניגש לעבודה.
